אשמה, הצפה ושחרור

איך מפסיקים לתכנן יותר מדי ומתחילים את היום

מתכננים רק מספיק כדי להתחיל וכדי להפסיק לדאוג: רשימה קצרה בגודל של יום רגיל, הצעד הראשון של המשימה החשובה ביותר ומתי מתחילים אותו. מגבילים את התכנון לחמש דקות, מתכננים מחדש רק ברגעים קבועים כמו סוף היום, ומשאירים זמן פנוי מתוכנן בצורה רפויה ולא ביומן. מחקרים מצביעים על כך שתוכנית "אם-אז" ספציפית להתחלה עוזרת; פירוט נוסף מעבר לכך כמעט אף פעם לא מדייק את ההערכות.

בקרוב ל-iPhone ול-iPad

נבדק לאחרונה ב-

בדף הזה

סימנים לכך שמתכננים יותר מדי

תכנון שימושי עד שהוא מתחיל להחליף את הדבר שנועד לעזור לו. כמה סימנים לכך שהוא עבר את הגבול:

  • כותבים מחדש או מסדרים מחדש את אותה רשימה כמה פעמים ביום.
  • היום מתוכנן עד רבע שעה, ופגישה אחת שמתאחרת שוברת את הכול.
  • משקיעים יותר זמן בבחירת שיטה, אפליקציה או פריסה של מחברת מאשר בשימוש בהן.
  • מרגישים רגועים אחרי התכנון ומתוחים ברגע שצריך להתחיל.
  • מתכננים ערבים וסופי שבוע בפירוט כמו ימי עבודה, והם מרגישים כמו עבודה.

אם שניים או שלושה מהם נשמעים מוכרים, הדף הזה בשבילך.

למה עוד תכנון לא עוזר

פירוט לא מתקן אופטימיות. אנשים אופטימיים באופן עקבי לגבי כמה זמן דברים לוקחים, ותכנון קפדני לא פותר את זה. במחקר הקלאסי מ-1994 על סטודנטים שכתבו עבודות גמר, אפילו ההערכות במקרה הגרוע ביותר שלהם היו קצרות מהזמן שלקח בפועל. אנשים יכולים לראות שהתוכניות שלהם בעבר היו אופטימיות מדי ועדיין להאמין שהנוכחית מציאותית. תוכנית עם יותר משבצות אינה מדויקת יותר; היא שבירה יותר.

תכנון יכול להיות דרך נוחה לא להתחיל. תכנון מרגיש כמו התקדמות ולא דורש שום דבר קשה. הפסיכולוגים Fuschia Sirois ו-Timothy Pychyl מתארים דחיינות כתיקון מצב רוח לטווח קצר: הימנעות ממשימה לא נעימה גורמת להרגיש טוב עכשיו, והמחיר נופל על העצמי העתידי. ליטוש תוכנית יכול לעשות את אותה עבודה, עם בונוס של מראה פרודוקטיבי. דחיינות ורשימות משימות ממשיך משם.

תזמון יכול לרוקן את הכיף מהזמן הפנוי. ב-13 מחקרים, חוקרי השיווק Gabriela Tonietto ו-Selin Malkoc מצאו שתזמון פעילות פנאי, כמו הפסקת קפה או סרט, גרם לה להרגיש פחות זורמת ויותר כמו עבודה, ואנשים נהנו ממנה פחות. תכנון גס, בלי שעות קבועות, ביטל את ההשפעה.

כמה תכנון מספיק

מחקרים מצביעים על שני סוגי תכנון שבאמת משתלמים, ושניהם קטנים.

  1. תוכנית להתחלה. במטא-אנליזה של 94 בדיקות מ-2006, Peter Gollwitzer ו-Paschal Sheeran מצאו שתוכניות “אם-אז” (“כשיושבים אחרי ארוחת צהריים, פותחים את הטיוטה”) השפיעו השפעה בינונית עד גדולה על השגת מטרות, ועזרו במיוחד בהתחלה. משפט אחד לכל משימה חשובה מספיק.
  2. תוכנית למה שנשאר. בניסויים של E. J. Masicampo ו-Roy Baumeister, כתיבת תוכנית מפורטת למטרה לא גמורה עצרה אותה מלפלוש למחשבות אחרות. הדחף הושם בפועל בהמתנה עד לזמן המתוכנן. התפקיד של תוכנית הוא לאפשר להפסיק לחשוב על המשימה עד אז, לא לחזות כל שעה.

כל מה שמעבר לשתיים האלה הוא רשות, ולעתים קרובות סימן לחרדה שמחפשת לאן ללכת.

דרך של חמש דקות לתכנן ואז להתחיל

  1. מגדירים טיימר לחמש דקות. כשהוא מצלצל, התכנון נגמר.
  2. כותבים את רשימת היום, בגודל של יום רגיל. לא היום הכי טוב. אם בדרך כלל מסיימים חמישה דברים, כותבים חמישה. איך כותבים רשימת משימות מציאותית עוזר.
  3. בוחרים את מה שהכי חשוב וכותבים את הצעד הראשון שלו ואת שעת ההתחלה. “10:00, ליד השולחן: לפתוח את הגיליון ולמלא את מרץ.”
  4. משאירים רווחים. לא ממלאים כל שעה. הפרעות, משימות איטיות ואנשים אחרים ימלאו אותן במקומך. למי שמעריך בקביעות בחסר, איך מנחשים כמה זמן משימה תיקח מסביר למה אנחנו מנחשים נמוך.
  5. מתחילים את הצעד הראשון. מיד, לעשר דקות.

אחר כך מתכננים מחדש רק ברגעים קבועים: בסוף היום, כשמעבירים פריטים שלא הושלמו ליום מסוים או משחררים אותם, ופעם בשבוע. אם מבחינים שמסדרים מחדש את הרשימה ב-11 בבוקר, זה הסימן לחזור לצעד הראשון ולא לתכנן שוב. תכנון המחר בערב הקודם, בחמש דקות, מופיע בלתכנן את מחר כבר הערב.

לימי חופש מתכננים אפילו פחות: צורה גסה (“בוקר: הליכה, אחר הצהריים: לפגוש את Ana”) במקום שעות. באיך מתכננים יום חופש יש עוד.

איפה Dozen עוזר, ואיפה לא

Dozen שומר על תכנון קצר בכך שהוא סופר במקומך. היום הרגיל שלך הוא החציון של מספר המשימות שהושלמו ב-14 ימי העבודה האחרונים. פס ב“היום” מראה מה בוצע, מה מתוכנן וכמה מכיל היום הרגיל שלך, כך שאפשר לראות יום עמוס עוד לפני שנכנסים אליו. כשהיום משתנה, אין צורך לבנות מחדש את התוכנית: כשב“היום” יש יותר מהיום הרגיל שלך, “הקלה” מציעה להעביר את המעט שיכול לחכות, ושום דבר לא זז בלי האישור שלך. “סגירת היום” עוברת על מה שנשאר ב“היום” ומאפשרת לשלוח כל דבר למחר, ליום שבוחרים, או לשחרר אותו.

איפה שלא עוזר: Dozen לא חוסם זמן בלוח שנה, ולכן אם באמת צריך תוכנית של שעה אחר שעה, ליום של פגישות למשל, אפליקציית לוח שנה עושה את זה. Dozen עדיין לא יצא. ואם הדחף לתכנן מחדש בא מדאגה ולא מהרגל, שום אפליקציה לא מסירה אותו; כשרשימת המשימות גורמת לחרדה עשוי לעזור יותר.

שאלות ותשובות

כמה זמן צריך לקחת לתכנן את היום?

בערך חמש דקות ליום, ורבע שעה עד חצי שעה לשבוע. אם בקביעות לוקח יותר, הזמן הנוסף בדרך כלל הולך על פירוט שהיום ישנה בכל מקרה.

תכנון הוא סוג של דחיינות?

הוא יכול להיות. תכנון מרגיש פרודוקטיבי ונוח יותר מהתחלה של משימה קשה. אם שמים לב שמתכננים מחדש במקום להתחיל, עוצרים ועושים עשר דקות מהצעד הראשון של הפריט העליון.

כדאי לתזמן את הזמן הפנוי?

בצורה רפויה, אם בכלל. בסדרת מחקרים, תזמון פנאי בשעות קבועות גרם לו להרגיש יותר כמו עבודה ופחות כיף, ואילו תכנון גס, בלי שעות קבועות, לא. "שבת אחר הצהריים, לפגוש חברים" עובד טוב יותר מ"שבת 14:00 עד 16:00, חברים".

מקורות

מה שהדף הזה אומר על Dozen נבדק מול האפליקציה ב-.

נבדק לאחרונה:

להורדת Dozen

ההורדה של Dozen היא בחינם. Dozen Pro, מינוי חודשי או שנתי, מוסיף את העוזר.

בקרוב ל-iPhone ול-iPad

Dozen: משימות ופתקים

ההורדה של Dozen היא בחינם. Dozen Pro, מינוי חודשי או שנתי, מוסיף את העוזר.

בקרוב ל-iPhone ול-iPad